116 | הכלים העדינים של הלב · אלומה לב כהן בְּכָל מַצָּב תְּנַסִּי לְהַחְזִיר אֶת עַצְמֵךְ לְעַצְמֵךְ, הַשּׁוֹנִי הוּא שֶׁהַפַּעַם זֶה בְּלִי מַאֲבָק . במשך שנה שלמה אנחנו נעים על הגלים, עולים ויורדים, מתקרבים ומתרחקים, מתאמצים ומרפים . בתוך שנה שלמה יש אלפי פרטים קטנים וגדולים, משימות, מטלות, הרגלים, הצלחות וכישלונות שמרכיבים כולם יחד תמונה כוללת של חיים . אנחנו חיים את ההווה בהתמדה, נתונים לחסדיו של הרגע הזה ומנסים להקשיב ולמלא את כל מה שהוא מבקש מאיתנו . ברוב ימות השנה אין בנו חשיבה על פלאי השמש העולה בבוקר ועל מנוחתה לקראת ערב . אנחנו בתנועה, בעמל היום . תמיד יש לנו מה לעשות . וכמו שהטבע אינו משתנה ואינו שובת ממלאכתו, גם הנפש קונה לעצמה הרגלים . אנחנו נעשים מורגלים בכל תנועותיה — בעצבות, בשמחות, בקנאות, בלחצים, במאמצים הבלתי פוסקים שלנו לתפוס מקום . ההרגל הוא המקום המוכר והנוח שכבר עובד עבורנו ולא צריך לתפעל אותו בכל פעם מחדש . לא צריך לחשוב על סדר הפעולות ולתכנן אותן שוב ושוב, אנחנו כבר יודעים מול מי הלב שלנו נסגר ומול מי אנחנו נכנסים למתח . גם אם ההרגל הזה קשה עלינו, הוא מתנהל יום...
אל הספר