100 | הכלים העדינים של הלב · אלומה לב כהן בְּאוֹתוֹ זְמַן נָתְנוּ מִילִּים וְלֹא עָשׂוּ פִּיתּוּלִים אֶלָּא דִּיבְּרוּ יָשָׁר . זֶה נִפְלָא, מֵהַתַּעֲנִית הַדִּיבּוּר הָיָה יוֹתֵר קָרוֹב . מתחילת ימי בין המצָרים אנו הולכים ומורידים עוד ועוד פעולות ומעשים שמבטאים שמחה ואין לעשותם בימים אלה . אנו הולכים ומתמקדים . פעמים רבות הלימוד מבקש מאיתנו לתמצת . להגיע לתמצית המילים בלי לספר את כל סיפור הרקע . להתמקד ברגש העולה בנו בלי להתפזר לכל כך הרבה רגשות נלווים שעלו בנו פעם ועדיין צורבים . הַתִּמְצוּת הוא כלי וגם תנועה בנפש שממקדת אותנו בָּעיקר . הַכּוֹל הוֹלֵךְלְכִיוּוּן הַתִּמְצוּת . וביום התענית, תשעה באב, התִמצות ממקד אותנו במיוחד . אנו לא מעסיקים את עצמנו באכילה ובשתייה, ברחצה ובסיכה, בשמחה ובקִרבה . אנו משילים מעצמנו בזמן הזה מילים, דיבורים מיותרים שרוחשים ומתפתלים, מעשי-סרק שבאים רק כדי למלא את החלל הפעור בלב, מעשים על מעשים כדי שלא להרגיש . אנו מתמצתים את עצמנו כדי להתמקד . בזמן הזה אנו בעיקר שותקים . אין צורך להרבות במילים . אנו מרגישים את הזמן בלי לפרש או לְסַכֵּם אוֹתוֹבְּמִילִּים י...
אל הספר