76 | הכלים העדינים של הלב · אלומה לב כהן הַסְכָּמָה מְלֵאָה לְהוֹדוֹת בַּפֶּה שֶׁהוּא קַיָּים, עַל מְנַת לְטַהֵר וּלְתַקֵּן . הַהַכָּרָה צוֹפָה, מְגַלָּה וּמוֹדָה . הַהַסְכָּמָה לַחֲשׂוֹף הַבְלָגוֹת מְבִיאָה הֲבָנָה אֵיךְ לְתַקֵּן . כָּל עוֹד מַסְתִּירָה, מַבְלִיגָה, אֵין מַמָּשׁ הַלֵּב מַגִּיעַ לְטוּבוֹ, לְאוֹרוֹ . צָרִיךְ לְחַבֵּר אֶת הַחוֹמֶר לַחַיִּים, אוֹמְרִים לָךְ מַשֶּׁהוּ, שׁוֹאֲלִים : אַתְּ כּוֹעֶסֶת ? אִם עָנִית כֵּן, לֹא הִבְלַגְתְּ אֶלָּא הוֹדֵית שֶׁכֵּן, כְּבָר תָּבִינִי מַשֶּׁהוּ . לֹא מְוַותְּרִים יוֹתֵר לַקַּו הַכָּפוּל, בִּזְמַן אֱמֶת, כְּשֶׁאַתְּ מוֹדָה בָּאֱמֶת, קַו יָשָׁר שֶׁל אֱמֶת מְחַבֵּר חֲלָקִים בָּךְ, וְחִיבּוּר הוּא מַצָּב שֶׁאֵין בּוֹ הַתְחָלָה וְאֵין בּוֹ סוֹף . הנערה שישבה בסמוך אליי דיברה בקול רם ונלהב, ותוך כדי דיבורה ספגה הערה מכבה מחברתה, "תנמיכי, תנמיכי קצת" . ההתלהבות עדיין הייתה על שפתיה אבל הטון שלה כבר בלע דמעות . שאלתי אותה — נפגעת ? והיא ענתה שכן . ברגע הזה, הכנות שלה הייתה ראויה בעיניי להערצה . היכולת לדמוע בלי להרגיש בושה . בחוק הג'ונגל הקדום...
אל הספר