שני יסודות הלימוד · לְהַתְמִיד וּלְלַוּוֹת וּלְהַצְמִיחַ | 57 וְאָז יֵשׁ שֶׁקֶט מִתְרַחֵשׁ אוֹתוֹ זְמַן, וְיֵשׁ שִׂמְחָה . אַתְּ בְּקַו יָשָׁר, לֹא מְהַסֶּסֶת, אֶלָּא נוֹכַחַת וּמְלַוָּוה . אַתְּ תִּהְיִי מְלַוָּוה אֶת צְמִיחָתֵךְ . כבר בתחילת הלימוד עולה בנו הבנת הַחֶלְקִיּוּת — שאנו בנויים חלקים-חלקים, ולצד כל החלקים הטובים שיש בנו, קיימים גם חלקים עמוסים וחלשים, שמקשים עלינו . השאלה המרכזית והמיידית שעולה בשלב הזה מהלומדות והלומדים היא — אז איך פותרים את הקושי שהעומס מעורר בנו ? איך מאפשרים לעצמנו מערכת שניזונה מהטוב שבה ולא מרגשות של דחייה, חוסר שייכות ומאמצים כבירים למצוא מקום ולהרגיש אהובים ומוערכים בעולם . אותה קנאה, האם היא תלך ? אותה עצבות ואותה תחושה שהלב נעול ומסוגר, האם יום אחד הן יתפוגגו ותעלה מתוכי מי שאני אמורה להיות באמת, מתחת לקליפות, מתחת לפגיעוּת, מתחת למתח הרב, מתחת למסכות שעטיתי על עצמי כדי להיראות ולהרגיש חלק תקין מהעולם הזה ? איך מנצחים את הצורך להרשים גם על חשבון הרצונות הפנימיים שלנו, איך מפוגגים את נמיכות-הרוח, איך מרגישים טוב כל הזמן ? הרי באנו ללמוד ולהתפתח ...
אל הספר