האמריקאית בפריז, שכללה אז סופרים כמו ארנסט המינגוויי, סקוט פיצג'רלד, ג'ון דוֹס פּאסוֹס ואחרים . את שובו של דה גול לשלטון ב ‑ 1958 היא קיבלה בשמחה . לא הטרידה אותה העובדה שהוא עירפל את כוונותיו ביחס לעתידה של אלג'יריה, וגם הביע בתחילה התנגדות למתן עצמאות לאלג'יראים ‑ לה עצמה היו ספקות אם האלג'יראים יוכלו להסתדר עם עצמאות ברגע שיקבלו אותה . ב ‑ 20 במאי 1956 כתבה זֶ'נֶה על המצעד הצבאי שנערך כמה ימים קודם לכן בשאנז אליזה, לציון 11 שנים לסיום מלחמת העולם השנייה . המצעד הראה עד כמה אירועי החודשים האחרונים בצפון אפריקה נגסו בצבאה של צרפת : שלא כבעבר, הפעם כלל לא השתתפו במצעד חיילי לגיון הזרים המזוקנים, על כובעיהם הלבנים ; אלה לוחמים עתה בשדות הקרב של אלג'יריה, במלחמה המזמנת לַכֹּל מיתות שונות ומשונות . גופות של גברים הושחתו, ילדים נדקרו למוות, גרונות שוספו, חווֹת הועלו באש על יבוליהן, ולעיתים על בעליהן, כאשר המקומיים נלחמים בלבנים, הלבנים נלחמים במקומיים, וכמה מקומיים אף נלחמים באחיהם המקומיים [ . . . ] ראש הממשלה גי מוֹלֶה, סוציאליסט ופּציפיסט לכל דבר, מוצא את עצמו עושה באלג'יריה מה ששום ממש...
אל הספר