אחרי שקטל את רעיון האוטונומיה, ניגש טלמון לשלול את עצם החזקת השטחים בידי ישראל . "מי שמדבר על ההכרח לשלוט על עַם אחר מטעמי ביטחון, מתעתע בשומעיו . ישיבה זו על כידונים היא ישיבה על הר געש, מקור של אי ‑ ביטחון ואימה מתמידים . עוינות מרדנית של האוכלוסייה הנשלטת, בייחוד כשתומכים בה עשרות מיליונים מעֵבר לגבול, מנטרלת ומבטלת כל מנה של ביטחון שיכולים להקנות גבעה זו או נחל זה" . הוא גם דחה מכל ‑ וכל את ההכרזות המיתממות "כי ההתנחלויות חשובות כדי ליצור דפוסים של קיום יחד, כשכל אחד יודע שבעיני כל ערבי כל התנחלות היא עוד טריז במבצע נישול וכיבוש זוחל" . ולבסוף, הוא טען באוזני בגין ‑ ובאוזני כל מי שמעוניין להקשיב ‑ כי גם זיקתנו העמוקה לכל חבלי ארץ ישראל לא תעמוד לנו : "הרשה לי לומר לך, על בסיס מחקר של עשרות שנים בתולדות הלאומיות, שככל שיהיו המניעים הסוּבּייקטיביים שלנו עתיקי ‑ ימים, מיוחדים במינם, חד ‑ פעמיים ואציליים ‑ החתירה להשתלט ולשלוט בשלהי המאה ה ‑ 20 על אוכלוסייה זרה, עוינת, שונה בלשון, בהיסטוריה, בתרבות, בדת, בתודעה ובשאיפות לאומיות, בכלכלתה ובמיבנה החברתי שלה, כמוה כניסיון להחיות את הפיאוד...
אל הספר