סוגיות בעבודה עם המטופל | 87 שנועדה להתבצע ימים ספורים לאחר אירוע טראומטי, ובמסגרתה הוזמנו המשתתפים לשתף בחוויותיהם וברגשותיהם ( 1983 , Mitchell ) . הממצאים היו מפתיעים ומדאיגים . במחקר על נפגעי שרפה ( 2002 , . Rose et al ) נמצא שהתערבות זו לא רק שאינה מסייעת, אלא אף מגבירה את הסיכון להתפתחות פוסט-טראומה . בעוד שבתחילה ההבדלים היו קטנים ( 21 אחוזים בקבוצת התשאול פיתחו פוסט-טראומה לעומת 15 אחוזים בקבוצת הביקורת ) , כעבור שנה התמונה הייתה ברורה : 26 אחוזים מקבוצת התשאול פיתחו פוסט-טראומה, לעומת 9 אחוזים בלבד בקבוצת הביקורת . הסבר אפשרי לתוצאות קשות אלו, הוא שההתמודדות עם טראומה היא לעיתים קרובות תהליך של תנועה ספירלית, שבה האדם מתקרב לחוויה הטראומטית ומתרחק ממנה לסירוגין . כל ״סיבוב״ בתנועה זו מאפשר עיבוד הדרגתי של החוויה, בקצב אישי . תשאול פסיכולוגי עלול אפוא לשבש את הקצב הטבעי של עיבוד החוויה : החשיפה המוקדמת והנרחבת גורמת להצפה רגשית, והדיון הקבוצתי עלול לגרום לאדם לתפוס את תגובותיו הטבעיות כפתולוגיות ( ״כולם כבר הסתגלו, רק אני עדיין סובל״ ) . עקב כך, במקום לאפשר עיבוד טבעי, התשאול מע...
אל הספר