"הידד הידד, אהובות שלי!"

281 שער שישי יולי 1945 טיטל האהובה והיקרה שלי, את המכתב הזה ליום הולדתך ה- 20 אני כותבת ברכבת, ושקשוק הקרונות הוא היסטורי . טיטל, אני עוד זוכרת היטב איך ביום יולי בהיר אחד הוצבה עריסה באגאת שטראסה מספר 8 ללא כל סיבה נראית לעין . ואז הגיע 17 בחודש, רֶה ואני יצאנו לטיול אינסופי עם פְרידה [ האומנת ] . כשהגענו סוף סוף הביתה, נאלצנו נוסף על כך גם לעזור לה בהכנת ארוחת הערב . רֶה שלנו לא הייתה אפילו בת שנתיים ובקושי צעדה על רגליה . לבסוף קרא לנו אבא להיכנס לחדר והציג לנו יצור קטן וצהוב, שחור שיער ובועט, צווחני להחריד, בעריסה הנזכרת לעיל . "זוהי אחותכן החדשה", אמר בנימת השלמה עם הגורל, שכן נאלץ לוותר אז על תקוותו משכבר לצאצא ממין זכר . לאט לאט התרגל למחשבה שימי חייו הבאים יעברו עליו מוקף בנשים . אימא שכבה חולה במיטה, ולא הורשינו להיכנס אליה . הסיבה האורגנית למחלה זו לא הייתה ברורה לנו לגמרי, אם כי גם החסידה וגם החמור לא נראו לנו משכנעים ביותר . מן הקרובים לא הגיעו מכתבי ברכה כי אם מכתבי תנחומים . שלוש בנות נחשבו בכל זאת למהלומה קשה . כך התחיל אפוא מהלך חייך . מאז חלפו עשרים שנה . שתים עשרה מהן...  אל הספר