211 שער שישי נתונה לעקורים האחרים . אפשר לומר שהן קיימו חיים כמעט "נורמליים" . אניטה כותבת על כך בספרה : חיינו כמתורגמניות היו נעימים למדי . עובדת היותנו קשורות בצבא הבריטי הקנתה לנו כל מיני פריווילגיות . היה בידי פנקס ובו חתימה המעידה על רשות מעבר . במועדים מסוימים הותר לנו להשתמש במקלחות הקצינים ולנוע באופן חופשי אל מחוץ למחנה ובחזרה . דבר זה עשוי להישמע מוזר . היינו כביכול אנשים חופשיים, אך בכל זאת חיינו בתוך מחנה . החיים היו עדיין רחוקים מלהיות נורמליים . ( עמ' 101 ) לאחר שמריאנה הבינה שאחיותיה ניצלו מן התופת, היא עשתה כל מאמץ, ובכל דרך אפשרית, ליצור עימן קשר . שירותי הדואר באירופה היו עדיין משובשים מאוד ; לא כל המכתבים שנשלחו הגיעו ליעדם, והיו בהם גם שהגיעו באיחור רב ולא בסדר הכרונולוגי של כתיבתם . מריאנה נעזרה לצורך העברת מכתביה בקציני הבריגדה היהודית, בקציני הצבא האנגלי, ברופאים שנשלחו למחנה ובעוד אנשים שעימם היו לה קשרים ישירים ועקיפים . נראה שרנטה ואניטה נעזרו ברוב המקרים בקצינים ובחיילים בריטים שיצאו לחופשות באנגליה . שלוש האחיות פתחו בהתכתבות קדחתנית ביניהן, כאילו רצו בכל מא...
אל הספר