191 שער חמישי שלהן . שתי האחיות מעידות שהיותן זו עם זו וזו בעבור זו העניקה טעם ומשמעות להישרדותן וסייעה להן לעמוד באתגרים הרבים שהחיים הציבו להן . רכבות הבקר שיצאו מאושוויץ הגיעו לברגן-בלזן ביום חורף סוער . היו במשלוח זה כשלושת אלפים נשים שלא היה היכן לשכנן והן נדחסו באלפיהן לאוהלים . אניטה והִילדֶה, חברתה מהתזמורת, ניסו בכוחן הדל להשליט סדר כלשהו במבולקה ששררה שם . בספרה אניטה זוקפת נקיטת יוזמה זו ל"חינוך הגרמני" ששתיהן ספגו בביתן . הקרקע הייתה חשופה . כל אחד מהאסירות והאסירים קיבל בבוֹאו שמיכה אחת וקערית אוכל אחת . לבושם היה דל מכדי להתמודד עם הקור ואנשים רק רצו למצוא מנוח לגופם הדואב והתשוש . בלילה מוטטו רוחות הסערה את האוהל, ושוכניו נותרו חשופים . למחרת היום שוכנו הנשים במחסן נעליים גדול . לאחר ימים אחדים התפנה פתאום מקום, והשמועות שהתרוצצו תמיד בשפע גרסו ש"פשוט" רצחו שבויים רוסים . חברות התזמורת דבקו זו בזו . ברכבת הבקר שבה הובלו הן שרו קטעים מן הרפרטואר שניגנו באושוויץ, כל אחת מזמזמת את הקול של הכלי שלה . הן עודדו כל מי שנפלה ברוחה . אניטה כותבת על כך בספרה : שמרנו זו על זו כמו ל...
אל הספר