תזמורת הנשים באושוויץ

187 שער רביעי אומרת : "זה היה מספיק טוב כדי להשמיע את זה באוזני אבי" ( עמ' 78 ) . היא עשתה את הדברים לשמם ולא כדי לרַצות איש, ועל כך כיבדו אותה גם אנשי האס-אס . אלמה רוזה מתה בראשית אפריל 1944 בנסיבות לא ברורות . על פי מקור אחד היא מתה ממחלה שלא טופלה כראוי . על פי גרסה אחרת, היא מתה מהרעלת מזון . סברה שלישית גורסת כי היא הורעלה בידי אנשי אס-אס שהתנגדו לקיומה של התזמורת . אפשר שנשים שהיו פחות עמידות מאניטה חוו את עוצם זרועה של אלמה כמעט כהתעללות ולא ידעו להעריך את חלקה הרב בהישרדותן . אניטה, שלא כפניה פנלון ( Fénelon ) , שעל עדותה בוסס מחזהו של ארתור מילר על תזמורת אושוויץ, מדברת על דמותה של אלמה ועל הדרך שהתמודדה עם המצב המורכב כל כך בהערכה הגובלת בהערצה, והיא נלחמה, ונלחמת, על שמה הטוב מעל כל במה אפשרית . לדעתה, מותה של אלמה רוזה היה מכה נוראית לתזמורת, שלא שבה להיות מה שהייתה . הביטחון שהנגניות חשו תחת ניצוחה של אלמה התפוגג לחלוטין עם מותה . אחריה ניהלה את התזמורת אסירה רוסייה, סוניה וינוגרדובנה ( Vinogradovna ) . בסוף אוקטובר 1944 פירקו הנאצים את התזמורת, והנגניות היהודיות נשלחו למ...  אל הספר