פקע מיתר 180 אניטה מתארת בספרה בפירוט רב את תהליך הקבלה שלה לאושוויץ : הגענו לאושוויץ-בירקנאו בערב . אינני יודעת מה הייתה השעה, אבל החושך כבר ירד . [ . . . ] נלקחנו אל מבנה גדול ( קסרקטין ) שנצטווינו לחכות בו . [ . . . ] הרושם הראשוני שלי מאושוויץ היה כלבים נובחים והרבה צעקות . אני וחבריי למשלוח חיכינו שם עד עלות השחר . באותו זמן לא הייתי ערה לכך שכבר עברנו את שלב הקבלה הראשון . היה נהוג אז שכאשר מגיע משלוח, אנשי האס-אס עושים לו מייד מיון הקובע מי ילך היישר אל תאי הגזים ומי יישאר במחנה . לא עברתי את ההליך הזה . הבנתי את הסיבה לכך רק מאוחר יותר . לא הגעתי במשלוח רגיל, אלא במשלוח קטן יחסית של אסירים . כולם נשפטו והוגדרו כאסירים עם תיק . משמעותו של מעמד זה הייתה שלא יכולת להישלח היישר לתאי הגזים כי ייתכן שיקראו לך למשפט חוזר . זה היה מעמד מועיל בשלב הקבלה, אבל לא הייתה לו כל משמעות ברגע שנכנסת למחנה . [ . . . ] עם אור ראשון נלקחנו לבלוק אחר . [ . . . ] שם נערך לנו "טקס הקבלה" : אולצתי לפשוט את בגדיי, שיערי גולח, והמספר 69388 קועקע על זרועי השמאלית . [ . . . ] חוויית הקעקוע לא הייתה נעימה,...
אל הספר