פקע מיתר 172 בואי למחנה גרם התרגשות קלה משום ששום יהודי לא הגיע למקום במשך יותר משנה . [ . . . ] בתחילה לא ניכר הבדל בין בית הסוהר לבין מחנה העונשין מלבד העובדה שהאסירים במחנה שהו בו למשכי זמן ארוכים בהרבה . רובם היו פושעים שביצעו עבירות שגרתיות למדי ונשפטו לשנים רבות . רבים מהם היו שם למעלה מעשרים שנה . אבל היו גם אחרים . בעת הַגעתי היו בו חמש נשים שנידונו למוות וחיכו להוצאתן להורג . הן הואשמו בבגידה, בחבלה או בפשעים דומים נגד "גרמניה הגדולה" . פשעים אלה כללו גם הפצת כרוזים אנטי-נאציים, הפצת שמועות כוזבות או מתן מחסה לאדם מבוקש . כשנכנסתי לתא הייתה לי הפתעה נעימה . התאים במחנה היו הרבה יותר גדולים מהתאים בבית הסוהר . בהיותי היהודייה היחידה, קיבלתי תא נפרד . אחרי הכול, נחשדתי כמי שיכולה להיות לה השפעה שלילית על אחרים . [ . . . ] זו הייתה הקלה גדולה להיות עם עצמי, למרות שהתגעגעתי מאוד לאחותי . מהר מאוד התוודעתי לשגרת המחנה, שהייתה שונה רק במעט משגרת בית הסוהר . הטון היה הרבה יותר אכזרי, ושעות העבודה הרבה יותר ארוכות . האוכל היה טוב יותר והזמן שהוקצה להליכה היומית בחצר היה משמעותית ארוך ...
אל הספר