פקע מיתר 22 להתגעגע בפרהסיה . היא הייתה בעבורי, בעת ובעונה אחת, אוצר בלום שמילא אותי בגאווה אך גם העמיק את כאב ההחמצה . אני מודה למזלי הטוב על שאימי ובני משפחתה היו ברובם אנשים קלי כתיבה ועל כך שהשמירה על הקשר המשפחתי הייתה בראש מעייניהם . הם חיו בתקופה סוערת במיוחד, שהתרחשו בה אירועים היסטוריים רבי תהפוכות, ונפשותיהם הרגישות מצאו להן אפיק ביטוי וערוץ לקשר בכתיבת מכתבים זה לזה . בידי אימי ואבי נשמרו אוצרות רבים של משפחת לסקר שאימי לקחה עימה כשעברה לאנגליה לפני פרוץ המלחמה . את רוב המכתבים שנכתבו אליה עד הגירוש של הוריה והמעצר של אחיותיה היא שמרה, וכך גם את התצלומים שהיא לקחה עימה מהימים הטובים של החיים השלווים בברסלאו . עם מותה בלידת אחי הצעיר אמיר, כשהיא בת 31 ואני בת 4 שנים וחצי, ביקשה אחותה אניטה מאבי שישלח אליה לאנגליה את כל מה שנותר ממשפחת לסקר . אבי לא אבה להיפרד מן הזיכרונות המוחשיים שהיו לו מאשתו האהובה, אולם קרובת משפחתנו גרטרוד מרכס, מכפר ידידיה, שכנעה אותו שעליו לעשות זאת, משום שלאחיותיה של אימי – רנטה ואניטה – לא נותר כל זכר מהוריהן ומאחותן הבכורה . אבי שלח את המכתבים לאנגל...
אל הספר