פקע מיתר 8 למעין עוגן לעולם החדש ששאפה לברוא ולחלון ראווה למתבוננים בגרמניה מבחוץ . הרייך כולו ממש טבל במוזיקה : ביירוית ( Bayreuth ) , עיר הפסטיבלים של המלחין ריכרד וגנר, הפכה למוקד עלייה לרגל של הפיהרר עצמו ; ההתכנסויות ההמוניות של התנועה הנאצית בנירנברג לוו במוזיקה לכל אורכן והונצחו בסרטי תעמולה שופעי צלילים ; תזמורות נהרו אל בתי החרושת להשמיע קונצרטים לפועלים ; ותנועות הנוער ופלוגות העבודה, הרכבי נגנים חובבים ומקצועיים, וכמובן גם מחנות הריכוז שהוקמו זמן קצר לאחר מכן, כולם התמלאו במוזיקה, גרמנית כמובן, אמנותית ו"גבוהה" או לצורכי בידור, בניסיון לטהר, בכפייה, את המוזיקה הגרמנית מהשפעות חיצוניות, מודרניסטיות, יהודיות, בולשביקיות, אמריקאיות ואחרות . התמיכה ב"טיהור תרבותי" מסוג זה הייתה רחבה – גם בקרב יוצרים מחוץ למוזיקה, למשל בספרות ובאמנות, ואף בקרב הוגים ואנשי רוח כגון ארנסט יונגר, מרטין היידגר וקרל שמיט . כולם שאפו להתחדשות רוחנית בגרמניה שאחרי שנות האי-יציבות והקיטוב הפוליטי בימי רפובליקת ויימאר . מקבץ גדול של סיבות, מעבר לנסיבות האישיות – סיבות מוזיקליות, פילוסופיות, תרבותיות, חברת...
אל הספר