19 |פרק ראשון : טעמי המקרא ונעימתם הקריאה "סומכים" שהיו קוראים בלחש לאוזנם של בעלי הקריאה . אח"כ הוסיפו = תנועות ידיים מוסכמות ) שונים, לסימול טעם זה או אחר ( ה"סומכים" סימני כירונומיה המוסכמים בין בעל הקריאה לבין הסומך . כשלוש מאות שנים, בין המאה השישית למאה התשיעית, יצרו ורשמו בעלי המסורה טעמי המקרא ונתנו להם את שמותיהם, כנראה, על יסוד שרידי מסורת 28 בטבריה את 17 הטעמים שבעל פה שהייתה נהוגה בעם ישראל עד המאה השישית . כלומר, טעמי המקרא, ששימשו במקור כסימנים מוסיקליים ופיסוקיים, שעברו במסורת שבעל פה מדור לדור, הפכו לסימנים כתובים ומוסדרים על ידי בעלי המסורה בטבריה, בסמוך למאה העשירית לספירה . במילים אחרות, טעמי המקרא היו חלק מהתורה שבעל פה, וכשם שהתורה שבעל 18 ם הטעמים לא נרשמו ולא הייתה קיימת שיטת סימון כתובה ומוסכמת . פה לא נכתבה ג הצורך בשיטה כתובה נועד לשמר את מסורת הקריאה המדויקת של התורה, למנוע שיבושים ולסייע לקוראים להבין את המבנה התחבירי והמוסיקלי של הפסוקים . בעלי המסורה, שהיו קבוצה של חכמים ובלשנים שפעלו בעיקר בטבריה, היו אלה שפיתחו את שיטת הניקוד ה הטברנית" . שיטה זו היא שהש...
אל הספר