203 כנסת-ישראל היא ה"קן" של היחיד . יש כאן דמות אם, 163 אבל המעניין הוא שלא היא סוככת על היחיד, אלא להפך, היחיד סוכך עליה תוך השתלבותו אל תוכה . כמטאפורה נוספת מציע הרב ליחיד לראות את עצמו כ"שריג" של עץ גדול : ההכרה הפנימית, שהננו שריגים מעץ חיים רב דליות ושגיא פרי, שכל מה שאנו יותר מעורים בגופו של אילן הננו חיים את החיים היותר שלמים ורעננים, בהווה ובנצח, היא תביא את תחית האומה למגמתה, היא ואך היא תקיץ את הקץ, שאליו אנו עורגים, ותתן לנו חוסן ישועות [ . ] דמות האם מייצגת את הכוליות של העם . אין לזהות אותה עם אחד מן ה"עדרים" שאליהם התפצלה האמת בינתיים . לכן כל עוד אדם קשור באיזו שהיא צורה לאומה, יש לראות אותו בעין טובה : והשרידים אשר ד' קורא, חסידי הדור, קדושי עליון, אין להם להסתכל בשום גרעון, בשום צד שלילי של כל נפש בישראל, הדבקה באיזה דבק בצור מחצבתה, כי-אם להעלות את הנקודה הכללית שבכל נשמה פרטית ברום גבהה ובעילוי קדושתה . האהבה הבלי-גבולית אל האומה, אֵם החיים שלנו, אינה יכולה להפחת משום סבה וכשלון שבעולם, "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ד' אלהיו עמו ותרועת מלך בו" . מתנשאים אנו...
אל הספר