198 בצומת אור וצל הבה ניזכר בעלילת אותה קומדיה . הנסיך לאונצה והנסיכה לנה הינם יורשי שתי ממלכות זעירות שכנות . הוריהם רוצים לחתן אותם על מנת לאחד את הממלכות האלה . הנסיך והנסיכה אף פעם לא ראו זה את זו, והם מחליטים, בנפרד, לברוח . בדרך הם נפגשים ומתאהבים מבלי להגיד זה לזו מי הם . הנסיך מטיל על בן-לויתו, הלץ ואלריו, למצוא דרך לחתן אותם . ואלריו מביא אותם מחופשים אל החצר, שם מחכים בכיליון עיניים לחתן ולכלה, מציג אותם כרובוטים ומציע למלך לחתן אותם כשליחים של הזוג הנעדר . המלך מסכים והטקס מתבצע . הנסיך והנסיכה מסירים את המסכות – ומתברר להם כי הם בחרו במי שהיו אמורים לבחור . והנה שני הנאומים האחרונים של המחזה . אל נאומו של לאונצה התייחס צלן בתחילת הנאום – כשהזכיר ש"כל השעונים ולוחות-השנה" עומדים "להתנפץ" או "להיאסר" . עכשיו הוא יתייחס לנאומו של ולריו : לאונסלאונס : וכך, לנה, את רואה איך הכיסים שלנו מלאים בובות וצעצועים ומה נעשה בהם ? שנעצב להם שפמים ונתלה חרבות על צוואריהם ? או שנלביש אותם במקטורני פראק ונניח להם להתעסק בדיפלומטיה ופוליטיקה אינפוזורית [ . . . ] ואנו נתבונן בהם דרך המיקרוסקופ...
אל הספר