190 בצומת אור וצל אשר בשם ישראל יְכַנֶּה, ובפרט בכל אשר ישא את דגל תקוות האומה וחפץ תחיתה, את חותם אהבת ארץ אשר עיני ד' בה, וחבת ציון וירושלים על לבו חקוקה, באיזו צורה, ואיזו הסברה שתהיה . "יראי ה' באמת" צריכים לגשת לחילוניים כמו שהשיר ניגש אל התופעות, למצוא בהם אתה ה"אור הגנוז", "באיזו צורה . . . שתהיה" . בפרק קודם ציטט הרב את הפסוק "וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה" ופירש : "זרע אדם ליחוד וזרע בהמה ליחוד" . כאן הוא חוזר על הדברים האלה ומוסיף שהצדדים : מתאחדים יחד על-ידי אלה הנשמות שהן ממדרגת "אדם ובהמה תושיע ד'", אלו בני-אדם הערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה", "ואני בער לא אדע בהמות הייתי עמך" [ . ] ה"תלמידי חכמים האמיתיים" מוכנים לרדת לרמת האדם החומרי, על מנת להתקשר אתו באשר הוא . בפרק הזה הטיעון כמעט הולך לאיבוד בשטף של ציטוטים – מן הנביאים, מתהלים, מן הגמרא, מן המדרש, מן הסידור – כאילו רוצה הרב לחַטֵּא את האוויר מתמרות עשן של דברי מחלוקת ! לקראת סוף הפרק הוא מצטט את הברכה "אהבת עולם" וחתימתו : "הבוחר בעמו ישראל באהבה", להיות הקדמה ליחוד ד' ב"שמע ישראל" ו"ברוך שם כ...
אל הספר