187 הקטע הוא יאמר שהדרך שבה הוא הלך בנאום הייתה "מעגל" ( שסופו הוא גם התחלתו ) . מילים אלה נשמעות כהודאה שהוא לא פתר את הבעיה שהעסיקה אותו לאורך הנאום, שהוא לא הגיע לשום מקום . במשפט השני של הקטע הוא מתייחס – אולי – לאותה התחלה חדשה שנשקפה לנו באופק דבריו . Elargissez l'Art ! שאלה זו קרבה ובאה אלינו עם המאוּיים הישן שבה, עם המאוּיים החדש . הלכתי איתה אל ביכנר – חשבתי שאמצא [ או : חשבתי שמצאתי ] אותו שם שוב . תפקידה של אותה אמרה צרפתית איננו חד-משמעי . הוא ציטט אותה לעיל כנתון היסטורי, כאחד מן המקורות של נאומו של לנץ על האומנות ושל ה"נטורליזם" – של העמדה, שעל הסופר לטפל בכל סוגיות החיים ולא רק ב"אידיאלים" . ראינו שהניגוד נטורליזם / אידיאליזם אינו מה שמעניין את צלן, ולכן מפתיעה כאן הקביעה שזוהי ה"שאלה" שאיתה הוא הלך לביכנר . היה נדמה לנו כי הוא "הלך לביכנר" על מנת לברר את השאלה : האם תצדק האמנות ( או השירה ) מול החיים ? אבל זה עתה, בתביעתו לחקור את האדם ואת היצור "באור האו- טופיה", היה נדמה לנו שהוא מרחיב את הספרות הרחבה עצומה ! מהרחבה זו, נדמה לי, הוא רוצה עכשיו לסגת . הוא אומר : גם תשו...
אל הספר