171 . . . מעט מעט מתרוקן הרוח, ההכרה החיובית, במעמד הכוח המיוחד, לפחות, לאותה האישיות או הקבוצה, הולכת ומתחסרת, מפני הצימוק ההולך ומתגבר באותו הכוח המיוחד, הבודד בזרוע נגד טבע הרוח להיות מתאחד עם עוד יסודות המשלימים אותו, ותחתיה באה רק הכרה שלילית לפרנס את החיים, וכל בעל כוח מיוחד מלא הוא רק מרץ של אש ביחש לשלילתו של הכוח האחר או האחרים שאינו חפץ להכירם . ובאופן חיים כאלה המצב נורא, הרוח מתבוקק, עמדת האמת, הכרתה הפנימית יחד עם אהבתה, מתמוטטת והיא הולכת ונעדרת, על-ידי מה שנעשית עדרים עדרים . התחביר של המשפט הראשון קצת מסוקס, אבל אני חושבת שהמובן הוא שכאשר מתגברת האיבה בין ה"סיעות", לא רק שכל צד תוקף את השני, אלא שכל צד גם מתרוקן מן התוכן החיובי שלו . הנטייה הזאת היא בניגוד ל"טבע הרוח להיות מתאחד עם עוד 141 ) , יסודות המשלימים אותו" ( "התפילה הטבעית של הנשמה . . . " והרב עורג למצב "הבריא" שבו "שלושת הכוחות הללו יחד יהיו שולטים בנו בכל מִלוּאם וטובם, במצב הרמוני מתוקן שאין בו לא חסר ולא יתר, כי הקודש, האומה, והאדם, יתדבקו יחד באהבה אצילית ומעשית" . הרב מבחין כי "יסודתו של הפירוד היא בצדדי...
אל הספר