147 ( אבוקה ) " גרידה ו"נדחים" . בתוך ה"חוצפה" – הכפירה, הפרת התורה – המגרשת אותם, יש "אהבה מסותרת" וניצוץ של "רוח ה'" . במאמר מוסגר אפשר לומר כי במקביל לקטע ה"מרידיאן" שקראנו זה עתה, כל עניין מעשי המוטל על הציונות הוא "דמות" של אותה אהבה מסותרת . כפי שראינו לעתים קרובות כל כך, הרב סומך על הופעתם של "גדולי קדושי עולם", אשר "בתומתם העליונה", "יכירו את הרז ויצדיקו את הקודש" – יכירו באהבה המסותרת, ברוח ה' בצורתה הבלתי מוכרת . הם יעשו את הסינתזה, "יחברו את תורת הבנים לשיחת האבות ועבדיהם" כדי ש"תורה מעוטרת בכל הוד ובכל גבורה, בכל חן ובכל תפארה" "תתגלה להיות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו" . אם הצדיקים – האוחזים בתורה – יוכלו להבחין בנקודת הזכות שבציונות, באותה "אהבה מסותרת", או-אז "מחושך הרשעה והכפירה המנוולת, הבזויה וחדלת אישים, בא יבא אור עליון" שיגרש את החושך, התפועות השליליות ייעלמו ויישארו רק "חסדי אבות" . הרב מדבר על לבו של מי שפוחד מן החדש : "חזקו אל תיראו ! אור משיח מתנוצץ, גאולת עולמים מופיעה מכל החרכים" . ושוב : האם לא דרוש כאן משהו כמו אותה "תשומת לב" שהיא "התפילה הטבעית של הנש...
אל הספר