134 בצומת אור וצל וגם אחרי הקטע הזה, במקור, יש שורה ריקה כפולהכפולה . הקטע הזה הוא בודד . השורות הריקות הללו – כמו ה"חלל הפנוי" – אינן ריקות לגמרי . אז, באולם, מסתבר שההפסקות, השתיקות גרמו אי-נוחות . על הדף המודפס, הן צריכות לגרום לקורא לשאול את עצמו : מהו הגשר המחשבתי בין המשפט שבעבר האחד של השתיקה הזאת למשפט שבעבר השני ? בשתיקה הקודמת למשפט הזה, אולי התשובה היא : המודעות שלמעשה אין לו ולקהל הזה שפה משותפת . השתיקות בין הקטעים מכריחות אותנו לנסות לחשוב את המחשבות של הדובר – להזדהות אתו . ואולי ההזדהות הזאת היא ה"פגישה" שבה מדובר . יש איזון בין שתי הפסקאות של הקטע הנוכחי . הראשונה קובעת, במשפטה הראשון, את בדידותו של השיר, את היותו "בדרך" ( ב"כיוון" שעליו היה מדובר בפסקאות על קאמיל ) . המשפט השני מדבר על התחייבותהתחייבות של המשורר כלפי השיר, שאיתו הוא חייב ללכת, "נשאר נתון לו בכליו" . מקור הביטוי האחרון הוא 109 מילה הקרובה, במשמעויות חלקיה, ,mitgegebenהלימל האנגלית commitment . כאן מפתיע, שלא המשוררהמשורר נמצא "בדרך" אלא השירהשיר . המשורר "נתון בכליו" של השיר, כמו חפץ שהשיר לוקח אתו . כ...
אל הספר