121 הדברים נשמעים "קיצוניים" . הם מעוררים אצלי התנגדות מסוימת ; הלא תמיד ראיתי באופי הלאומי של אנגליה וארצות הברית, לפחות, קווים של מוסר, הגינות ואידיאליזם, והגאווה הלאומית נראתה לי כמבוססת חלקית על תכונות אלה – המקנות ל"אנגלו-סאקסים" לא מעט לעג וביטול בסביבה הישראלית הנוכחית, למרבה הצער . אבל דברי הרב האלה עמדו להתאמת על ידי קום הנאציזם ושותפות ארצות המערב, כולל אנגליה וארצות הברית, לפשעי השואה – והחורבן המתרחש בארצות המערב לעת עתה . הרב מסיים את הפרק כדרכו בנתינת ביטוי לרצוי, לתקווה : רק ההשפעה של הקודש, המעורב בנטיה הלאומית הישראלית, מרטבת את אלה הנטיות האנושיות בכלל ומחזירתן לטובה, עד בואן גם הן לידי עילוי להיות ראויות על-ידי תכיפת חיבורן ויחסן אל ישראל, להצמחה רוחנית . "ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת" ( ישעיהו לה, א ) , אשר כל זה בא יבא על-ידי גאולתם השלמה של ישראל שתקדים לבא . באיזו דרך היא "תקדים לבא" ? בוודאי, הרב לא התכחש לתקווה לניסים גלויים, לביאת המשיח בדרך על-טבעי, ואולי זה מה שמתבטא בשבע המילים האחרונות של הפרק . או שמא הן מפנות אותנו בחזרה לדרך המרומזת בסוף המשפ...
אל הספר