113 פסק-נשימה : הרגע בין נשיפה לשאיפה מתארכת . המשורר נלחם על הנשימה שלו . הפסקת-רוח : במקום, למשל, רוח אלוקים הנושבת על העצמות היבשות, נושבת "רוח" אחרת . המילים בגרשיים מעלות חילוף-מילים ב"וויצק" : סרן : . . . איך מזג אוויר יש היום ? ווייצק : גרוע, אדון סרן, גרוע . רוח . סרן : כן, הרגשתי . מין מערבולת כזאת בחוץ [ מילולית : יש 92 משהו מהיר בחוץ ] . הרוח כאן היא גורם חיצוני, מפחיד . אפשר אולי לחשוב על ה"חיצוניים" של הקבלה, כוחות טבעיים, יצריים, הגוברים על גיבורי המחזה והמובילים לסוף לא טוב . לְמה מתכוון צלן בציטוט הזה ? כנראה, לגורמים חיצוניים ממש . אפשר לחשוב על המרוץ הטכנולוגי ( התימה הזאת תופיע עוד מעט, ובעצם כבר היינו שם עם ה"רובוטים" ) , אפשר לחשוב על האיום הגרעיני שאליו כבר רמז, או על תהליכים היסטוריים . דברים אלה עלולים להסיח את דעתנו מן החיפוש שהוא עורך כאן, אך "השיר" לא נותן להם להסיח את דעתו, הוא ממשיך "לחתור" לקראת ה"אחר" . כאן חוזרת לוסיל ומופיעה בסוף שורה של תיאורים : "בר-השג", "משהו שיש לשחררו", אולי "ריק" ו"מופנה" אל השיר . בקביעת השם מתברר כי ה"משהו" הזה הוא בכל זאת יצור...
אל הספר