106 בצומת אור וצל והרוח העליון המחיה ומאיר את הנקודה הזאת הוא רוח הסדר והיופי, שהוא חפץ העונג של החושים, על-פי משאלות לב האדם, וכשהם באיזה קיבוץ על פי סגנון אחד, עושה השיווי הזה את התוכן הלאומי . גם בהליכתנו דרך "המרידיאן" ראינו כי אצל צלן ה"אמנות" קשורה בסדרי החברה ובחוקים השולטים בה . כמו בפרקים קודמים, הרב טוען כי כנסת ישראל אינה כפופה לאותם חוקים . בעוד ה"נקודה" שבה הכל נעוץ אצל אומות העולם היא הדאגה הכלכלית, אצל ישראל "הצמאון לדעה והרגשה אלהית, בתכלית עליונותה וטהרתה, היא לו הנקודה שהחיים מורגשים בה" . ובהתאם לכך, גם האסתטיקה היא אחרת : והעידונים הנובעים משלמות ציור זה בכל רחבי החיים ועמקיהם הן המגמות האסתתיות . הדעה הפנימית, המכרת שבמילוי תשוקה עליונה זו הכל מתמלא, שאין שום דבר מכל מגמות החיים ועדוני החיים, סדרי החיים ותכניהם, שלא יהיה כלול בתוך נקודת עולמי עולמים זאת, הכרה זו היא ענין מיוחד לישראל מונח בטבע האומה [ . ] המוזר הוא, שדווקא המשפטים האלה מזכירים לי את אותן שורות מן הסיום של ה"קומדיה" שציטטתי כבר בקשר לפרק א . אחרי שסקר, לאורך הפואמה, את החיים האנושיים בכל רב- גוניותם...
אל הספר