69 הננו מקושרים אליו בקשר של נשמה של חיים של כל הויתנו, בין שיהיה מקום זה מקום ממשי, מדת ארץ, בין שיהיו מעשים שהציורים האלה כמוסים ביסודם, בין שיהיו מחשבות ורעיונות מאיזה מין שיהיו . מי שבא לקוץ סעיפים הללו, מי שממעט את חילם, את כבודם וחשיבותם אצלנו, הרי הוא ממעט את לשד חיינו ולנגדו אנו מתקוממים בכל מלא כחנו . בפסקה הזאת יש שילוב מושגים שלא קל לעקוב אחריו . היא מתחילה באמירה שאנחנו חיים "עם הציורים הרוחניים" – נוסח המזכיר את האידיאות האפלטוניות – "שבשאיפה של נשמת האומה" . נשמת האומה היא אפוא משהו כמו עולם האידיאות . הציורים האלה הופכים ל"ניצוצות" ה"גנוזים" במקומות שונים, ואנחנו מקושרים לכל המקומות האלה בקשר נשמתי . ה"מקומות" הללו יכולים להיות מקומות גאוגרפיים ( אני מניחה שהכוונה היא לארץ, לירושלים, לבית המקדש ולאתרים אחרים בארץ כמו קבר רחל וקברי צדיקים, אתרים היסטוריים ) או "מעשים שהציורים האלה כמוסים ביסודם", כלומר המצוות הנתפסות כביטויים של ה"ציורים" האלה . המצוות והארץ : שניהם, כפי שהוא יאמר בפסקה הבאה, מהווים את "הבסיסים החומריים" הנושאים את הרוח . במשפט האחרון של הפסקה הם נקראים "...
אל הספר