ברור שפניתי על ביכנר...

52 בצומת אור וצל מאלארמה בעקביות עד הסוף מזכירה את יצירתו האחרונה של זה, "זריקת קוביות לעולם לא תבטל את המקריות" ( או כפי שכותרת זו תורגמה על ידי אהובה בת-חנה "צליף הפור לעולם לא יבטל 36 יצירה שאיתה צלן מתכתב בכמה משיריו . כבראת האקראי" ) , כותרת הפואמה מעלה את שאלת הדטרמיניזם, והפואמה מסתיימת בשורה : "כל מחשבה מפרישה זריקת קוביות" . לא קל לפענח את הפואמה הזאת, אבל כנראה היא מתארת תהליך יצירה שבה היוצר הולך לאיבוד ( דווקא בטביעה . . . ) אך נשאר איזה סימן "נצחי" בצורה של מערכת כוכבים חדשה . הפואמה כאילו מבכרת את האמנות על פני החיים . אם כן היא מהווה דוגמה מובהקת לעבודה זרה קטלנית אליה צלן, עם ביכנר, רוצה להתנגד . כמטיל ספק באומנות מוגדר ביכנר כ"משורר של עולם-היצורים", כלשון תרגומו של זנדבנק . לשון המקור פשוטה יותר : "המשורר של היצור ( Dichter der 37 זאת אומרת של יצור כפיו של אלוקים ולא זה Kreaturלש ) ", האדם . למילה Kreatur אצל צלן יש צליל מיוחד . לצלן היה יחס מסובך מאוד אל הבורא . הוא אפיין את עצמו תכופות כלא מאמין ולא יכול היה להצדיק את הדין, אם כי לפעמים הוא בכל זאת, כפי שראינו, נזקק...  אל הספר