הא, האמנות!

42 בצומת אור וצל והסגנון שלהם היה עתיד להשפיע על ביכנר ועל הנטורליזם . יחסיו עם גיתה השתבשו בזמן שבו גיתה התבסס בחצר ויימאר ופנה לאופן כתיבה "קלאסי" יותר . לנץ נעשה חולה רוח, ויעצו לו להתרפא אצל פסטור אוֹבֶּרְלין, כומר הגר בהרי אלזאס . אוברלין ניהל יומן שבו הוא תיאר את התנהגותו של לנץ, לו הוא ניסה לעזור, ללא הצלחה . הנובלה של ביכנר משבצת קטעים של היומן, המשקף התבוננות מבחוץ במשורר האומלל, לתוך נרטיב המשחזר את התהליך הפנימי תוך הזדהות עמוקה . הנובלה מתחילה בהליכתו של לנץ בהרים בדרך אל ביתו של אוברלין ומסתיימת בהסעתו בחזרה משם, אחרי שמצבו הוסיף להידרדר . צלן מתייחס לאחת מן האפיזודות שביכנר המציא . חבר של משפחת לנץ, קאופמן שמו, מגיע במטרה לשכנע את לנץ לחזור לבית אביו . ליד השולחן, בנוכחותו של קאופמן, מתנהלת שיחה על האומנות . צלן מצטט : "ליד השולחן שוב היתה רוחו של לנץ מרוממת : דיברו על ספרות, הוא היה בבית . . " . " . . . התחושה שביצירה יש רוח-חיים, עליונה היא על שני אלה [ היופי והכיעור – א"ק ] , והיא קנה-מידה היחידי בענייני אמנות . . " . צלן ממשיך וממקם את המילים של לנץ בתולדות הספרות, אך...  אל הספר