16 בצומת אור וצל בדמותה זו היא משמשת נושא לשיחה המתנהלת בחדר, כלומר לא בקוסיֶרזֶ'רי, שיחה שיכולה היתה, כך אנו חשים, להימשך עד אין-סוף, אילמלא נקטעה . 8 אלא שנקטעה . נתייחס קודם כל ל"גבירותיי ורבותיי" – פתיחה פורמאלית, רגילה לגמרי . אלא שב"מרידאין" הפנייה הזאת חוזרת על עצמה שבע- עשרה פעמים במשך הנאום, ובמיוחד לקראת הסוף . יש לה תפקיד כפול : לציין את המרחק בין הדובר לבין הקהל ולהדגיש את נוכחותו הפיזית בפניהם . להבליט את אי-הנוחות, אי-הנעימות . הוא – יהודי, ניצול שואה, מקבל פרס ספרותי ממוסד גרמני . הוא עומד בין שני עולמות – כמו הרב קוק, אלא שריחוק הדובר משני עולמותיו הרבה יותר רדיקלי . הוא חושד, מחד, שהעוינות הישנה מסתתרת מאחורי ה"תשובה" השטחית שאפשרה את הענקת הפרס ליהודי ומאידך, גם ביחסו אל יהדותו אינו מרגיש בנוח . בהענקת הפרס על שם גיאורג ביכנר יש אירוניה נוספת . הרי גאורג ביכנר ( 1813 – 1837 ) היה סופר רדיקלי שגורש מארצו – הֶסֶן – בגלל פעילותו הפוליטית . עברו שנים, יצירותיו המועטות הפכו לקלאסיקה, ומדינת הסן מייסדת פרס על שמו, כשכל חתן פרס חייב לשאת נאום עליו . ובכן, צלן עושה את המשימה ...
אל הספר