בעיר שני האביבים 230 החל הערפל יוצא מראשו וממלא את חדרי הבית והחל ויכוח חריף ביניהם הדומה לנביחת הכלבים, וצעק בחריפות "את בוגדת, לך יש מאהב" וצעקה כל כולה "סתום את פיך" וצרח "הייתי טיפש ואת מרמה אותי" אמרה לו בנימה שתדלנית "אל תאמר דברים כאלה, בבקשה ממך, אתה מטורף" אמר "אני כמעט מכיר, מכיר את מאהבך" ענתה כמו שמרחמת עליו, "מי ? אמור לי מי הוא ? " ענה בקול "הוא אחד מני חמישה, חמישה מחברינו, איני יודע מי מהם, אבל אחד מהם, אכירו ביום מן הימים" עזבה כשחיוך ערמומי נסוך על פניו . הוא מהרהר, עדיין לא קבע מי הם החמישה שהוא חושד בהם, אין לו שום הוכחה, או מה שדומה להוכחה שיכול לקבוע בוודאות אחד מחמישה או אחד מעשרה, אך בכך הוא גורם שאשתו תתרחק מכל חבריה וחבריו, היא תחשוב על כל אחד שהוא אחד מני חמישה שבעלה חושב עליהם, היא תתרחק ממנו שלא תגרום יותר חשדות אצל בעלה, היא לא תשב במועדון עם אף אחד, לא תתערב בחיי החברה, וגם תחדל לערוך נשפים בביתה . בשיטה זו ירחיקה מאנשים, יכבוש אותה, יאסור עליה החיים שמעוררים את קנאתו . בירך הבעל את עצמו על פיקחותו, והתרחב החיוך הערמומי על פניו . וגם האישה התחילה להתרחק מ...
אל הספר