הרעדה הראשונה 223 לראשונה . נשקתי אותה, נשיקה לא כנשיקותיי כיום, אבל זאת הייתה נשיקה פשוטה, תמימה, סתם נגיעה מהירה של שפתיים, הייתי אני שמנשק אחר כך היא גם נשקתני ותמיד נשיקות קלות לא כנשיקותיי בימים אלה . אחר כך התחלנו לחשוב על נישואין . הייתכן שנתחתן, ואני עוד הייתי תלמיד בתיכון ? היינו במבוכה גדולה, הרגשנו כאילו היינו שני קורבנות אומללים . הורינו היו יותר זריזים במחשבתם . וביום בהיר התעוררתי כששמעתי שנאהיד מתארסת לרופא שביקש את ידה ( רצון הוריה ) . מיהרה אליי נאהיד ובדמעות זולגות מעיניה אמרה "הצילני מוחמד, מוכנה אני לעשות כל מה שתרצה" . "מה יכול אני לעשות ? לא כלום" וביום שנכתב הכתב ( החתונה ) בכיתי, בכיתי הרבה ומיהרתי להסתתר בביתו של אחד מחבריי ושם שכבתי שוב לבכי, ומרטתי את שערותיי כמטורף, באה אליי אחותו של חברי וניסתה להרגיע את דמעותיי . היא ליטפה את כתפי, קרבה לחייה ללחיי, הפסקתי לפתע את בכיי, הסתכלתי עליה דרך אגלי הדמע התלויות בין שיער העפעפיים . היא בחורה מבוגרת היא אינה זקוקה לנישואין כי היא אינה נשואה למעשה, איש לא יקחנה ממני כשם שלקחו ממני את נאהיד . הדביקה את לחייה בלחיי וח...
אל הספר