האישה והבת 219 בתנועות שגעוניות, כמי שמתגונן מיד המתפרצת מדמיונו המנסה לדקור את ליבו . והיה יום, הבית שקט בלילה, יצאה האישה, ישנו המשרתים, הבת לא יצאה, הוא שוב שומע קול צעדים נכנסים . צעדיו של צעיר זר, הוא יכול להבחין באוזניו, בקול צעדי זרים, הוא יכול להבחין בין צעדי מבוגרים וצעדי צעירים . אחר שמע את קול בתו מקדימה פני האורח, שמעה מושכתהו אל חדרה, שמע קול של צחוק, שמע ושמע ודמיונו פעל והתרחב מאחורי משמע אוזניו, דמיון עכור, מפחיד . החלה לשונו ששתקה כל הזמן לילל בין שפתיו, עיניו בולטות, צעד צעדים אחרים, הפיל את השולחן הקטן בדרכו, קול נפץ נשמע, הפיל כיסא וקול אחר נשמע, בתו באה בבהלה, נכנסה לחדר, שואלת "מה קרה ? ", הביט בה בעיניים בולטות, כמי שמנסה להתנקם בעיניו, הפיל את גופו המשותק עליה, הבת צנחה בהולה על הרצפה, צרחה, צנח מעליה ועיניו הבולטות אוכלות את פניה, ולשונו המשותקת יללה בין שפתיו, ומפיו ירדו קטעי רוק הדומים לקצף, קצף נשימתו הסוערת . מת, מת כשהוא צונח על חזה ועיניו הבולטות אוכלות את פניה .
אל הספר