האישה האידיאלית 213 משרתת ונישאה למחמוד, איננה חוששת יותר משינה על הרצפה . החלה מעלה בזכרונה את ימי חתונתה . הימים המתוקים, עת מחמוד עבד במפעל הגדול והשתכר שש גניהות לחודש, והיא החליטה לחיות בסכום זה כשם שהייתה גברתה ששירתה אותה בחייה . במעט כשאין, אך עם ניהול בית תקין תחיה כמוה . אבל שנה לאחר החתונה גורש מחמוד מהמפעל ופחתו שש הגניהות והגיעו לפעמים לשתיים וגם לאפס, וירדה מהקומה השלישית ברחוב "אלסד" לקומת המרתף ברחוב "אלאוילי" . מחמוד עובד מזה שנים כסבל, חוזר ערב ערב הביתה ובידו מעט אגורות ולעתים גם בידיים ריקות . סבלה רבות רעב, קור, חולי וילדים יחפים ורעבים וסבלה מאובדן חלומותיה מליבה וראשה . נותר דבר אחד בלבד שאינה יכולה יותר לסבול . חיוכו של בעלה התמידי . כשהוא רואה אותה, הוא צוחק תמיד כאילו חי הוא בגן עדן, כאילו אינו סובל כמוה מרעב, קור ועוני . ברגע זה שמעה צחוק רם בשכונה, הפנתה את מבטה לראות שוב את הרגליים הגדולות הסדוקות כרגבי אדמה דרך הצוהר . "בואו ניכנס", מרים את בנו בזרועותיו וממשיך לצחוק, "ערב טוב נפוסיה", השיבה לו כשידיה על מותניה . "אריה הבאת או צבוע ? " ( יומך היה טוב או רע...
אל הספר