בעיר שני האביבים 210 השיב המשרת "דורשים מלבד האוכל המוגש עשר אגורות לכל אחד מהם ! " קפץ האדון ממקום מושבו בכעס, ומחרוזת רועדת בידו ובקול צורחני אמר "יפה, הרשינו לו, נכנס עם החמור . . . חושבים להרוס את ביתי הכלבים ! " ענה המשרת בפחד "הם אומרים שאדוני עשיר ולא יזיק אם יתנו לכל אחד מאיתנו עשר אגורות" שב האדון וצרח "אף פרוטה, שילכו לכל הרוחות ! " כשעמד המשרת ללכת, העמידו אדונו באומרו "לך וקרא לקבצנים אחרים, הקבצנים ממסגד חוסיין" השיב המשרת בצער "אף אחד מהם לא יבוא, קיימת חלוקה אזורית בין הקבצנים . קבצני "אל חוסיין" לא ישיגו גבול רעיהם קבצני "אלסידה זיינב"" . הניע האדון ראשו בצער והוא אומר "שהידי בשמיים, העולם אבד, אין עוד מקום שיש בו מעשה טוב", הרכין את ראשו והמשיך לחשוב, אם ישאר כל השנה במצב רוח רע, עסקיו לא יפרחו, יאבד את שמו הטוב וכבודו בין הבריות כאדם מקפיד על מצוות ודתי, לא יוכל לעבור ברחוב, כולם יצביעו עליו . זהו האיש שסירבו הקבצנים להיכנס לביתו . הרים את ראשו ואמר למשרתו בקול חלוש "לך ואמור להם שמוכן אני לתרום לכל אחד מבני הבית חמש אגורות . לך מייד, קח את מכוניתי כי הזמן דוחק . נותר...
אל הספר