בעיר שני האביבים 170 על לבן משובח ( הנקרא ח'את'ר בפי העם ) , שהופק מחלב עזים בידי הכפריים בעונת האביב, שהיא עונת הפריון . טעמו של הלבן היה חמצמץ ותאווה לחך . מבלי לחשוב פעמיים הזמין נעים ספל לבן ושתה אותו להנאתו . אך לרוע מזלו, עבר לידו צעיר יהודי מבני השכונה, שהביט בו בהשתוממות וממש לא האמין למראה עיניו . "הכיצד ? " שאל האיש את עצמו "יעז נעים בנו של הרב משה סלמאן לאכל חמץ בחג הפסח ? הלא הלבן הוא מעשה ידיהם של מוסלמים, שהפיקוהו בכליהם והוא אסור בתכלית האסור בחג הפסח" . רק לאחר שגמר נעים לשתות את ספל הלבן ופנה ללכת, ראה את הצעיר עומד מולו ונועץ בו עיניים מוכיחות . נעים התחנן בפניו, שינצור את לשונו ולא יספר את אשר ראו עיניו, כדי לא להבאיש את ריחו בעיני הבריות בימי החג והתאמץ להסביר לו, שבואו ממקום רחוק השכיח אותו את ענין החג . הצעיר, לאחר שנזף בנעים כיאות, הבטיח לשמור בסוד את מקרהו המחפיר . אך כיוון שראה במעשה זה תועבה, החל בדרכו לשכונה, לספר על התנהגותו המוזרה, של נעים לכל היהודים שפגש בדרכו, אם כי לא שכח לבקשם לשמור על הסוד ולא לגלותו, כי כך הבטיח לנעים . השמועה עברה במהירות הבזק מפה ל...
אל הספר