מצאצה, מחוללת הפלאים ! 139 שתי כרכרות המתינו בקצה הסמטה . בראשונה עלתה לולו, בנה, מוצטפה ואחד השומרים והשאר עלו בכרכרה השניה . שתיהן דהרו לכיוון באב-סינג'אר, שם הייתה חווילתו של מוצטפה . כל הדרך שמרה לולו על שתיקה מוחלטת ודממה שררה בכל . נשמעו אך קולות צליפת מגלבי העגלונים, חריקת גלגלי הכרכרות ורעש שעטת פרסות הסוסים . הכרכרות התקרבו עד לשער החווילה . לולו ובנה הובלו הישר לחדרו של הנער החולה . "בקשה יש לי אליכם, להשאירני לבד עם הנער עד שאסיים את מלאכתי" אמרה לולו . כולם יצאו את החדר וסגרו את הדלת מאחוריהם . לולו שהיה לה נסיון רחב במלאכתה, מלמלה דברי עידוד לנער . "בני" אמרה, אין זה מקרה מסובך, כבר טיפלתי במצבים קשים מאוד ויכולתי להם . עוד מעט קט ותשכח את כל הסבל שעבר עליך" . לולו החלה במלאכתה אחת, שתים ושלוש, והופ . . . והאבן בחוץ . קילוח דק של דם זרם יחד עם האבן ושתן למכביר פרץ בלי יכולת לעצרו . "אבא, אימא", זעק הילד, "האבן יצאה, היא בידה של הדודה" . הדלת נפתחה, וכולם נכנסו אחוזי תמיהה . "כל סכום של כסף שתדרשי יעמוד לרשותך" אמר האב המאושר ללולו . "לא, בני, איני חפצה בתמורה עבור מצווה, ש...
אל הספר