בעיר שני האביבים 94 בוגד אחד, לאן נעלמו כל העריקים ? " מאיר דדו, שדבריו של מפקד החוליה הסבו לו קורת רוח, אמר "עיניך הרואת אדוני הקצין, כל אלה שמופיעים ברשימת המבוקשים, הם מגויסים ומשרתים בודאי באחת החזיתות, ולא ייפלא, במצב הזה בו נתונה ממשלתנו "האדירה", אם ישתבשו רשימות המגויסים ויופיעו בהם אנשים שכבר חוילו" . דבריו של המוכתר, לא נפלו על אוזניים קשובות, ומהרשימה המצויה בידי הקצין נשלף שם נוסף . מאיר נתבע להוביל את החוליה אליו, והמחזה חזר חלילה, וגם העריק הזה לא נמצא בביתו . אתרע מזלו של צאלח בן-יונה ושמו לא צורף לרשימת אנשי הדת וכלי הקודש, שהגישה לוואלי מועצת הקהילה, כדי לבקש את שחרורם מחובת גיוס לפי הוראות החירום . אפשרות זו ניתנה כדי לא להשבית את השירותים הדתיים והקהילתיים . על אף שמוכר היה צאלח בן יונה כשליח צבור העובר לפני התיבה, נשמט שמו מהרשימה, לא ידוע אם בזדון או בשגגה, אך ייתכן גם בגלל סדר העדיפויות . צלאח בן יונה, כמו רבים אחרים, גמר אומר לערוק ויהי מה . הוא לא מצא כל ענין בשירות האימפריה המתפוררת, מה גם שמעולם לא אומן בשימוש בנשק ובגלל המהלומות שהנחיתו עליה בנות הברית בלי הר...
אל הספר