בעיר שני האביבים 90 את כל אבריו, הספיק אך לגמגם מילים מקוטעות, שספק אם הקצין, דובר השפה התורכית, הבין אותן . "בני אליהו" אמר חכם יוסף : "הוא המביא לנו לחם לאכול ואם תגייסוהו, נמות כולנו מרעב" . הקצין הבין, במעורפל, שיש לו ענין עם איש המבקש לשחרר את בנו מחובת שרות . כלאחר יד ביקש מסגנו דובר הערבית, להסביר לקשיש שהאימפריה נמצאת במצב של מלחמה ואין כל אפשרות להענות לבקשתו . "כולנו חייבים לסבול", אמר הקצין העוזר : "עד שאללה יעזור ותסתיים המלחמה" . יוסף לא אמר נואש, ופנה לוועדה שהייתה מטעם הקהילה, אשר הוטל עליה להמליץ על שחרור מגויסים המשמשים בחייהם ככלי קודש כגון : חזנים, שוחטים, רבנים ועוד . . . אך גם כאן ציפתה לו אכזבה, כי מספר המועמדים לשחרור היה הרבה מעל למכסה שנקבעה מראש על ידי השלטונות . ימים רבים התפלל חכם יוסף חרישית לאלוהים, שיחולל נס ויבטל את גיוסו של בנו, אך יום השילוח הלך והתקרב ואליהו צורף לגדוד, שעמד לנוע, יחד עם חבריו היהודים . "בוא בני, אברכך בטרם אפרד ממך" אמר חכם יוסף לבנו אליהו . הוא הניח את יד ימינו על ראשו והרים את קולו : "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך . . . ...
אל הספר