בעיר שני האביבים 68 לא הזדרז ללכת אליה . הוא ידע היטב שהיא תחכה לו ואין איש מלבדו שיקנה ממנה את מרכולתה . "ג'קט עתיק ( מעיל ישן ) זבון עתיק ( חלוק שהיו הגברים לובשים ) . . . " המשיך סלמאן לקרוא, והתהלך לאיטו כשעל גבו נשא שק יוטה מרופט, שבו תחב כל אשר קנה באותו יום . שק זה הלך ותפח עד שעות הערב . סלמאן, נכנס לביתה של האישה שהזמינה אותו, הניח את השק על הרצפה ושאל : "מה יש לך למכור, יא אחותי ? " כך נהג סלמאן לחלוק כבוד ללקוחותיו . "אלה אשר אתה רואה לפניך" ענתה האישה "בגדי בעלי, הוא אפילו אינו יודע . אבל הבית צר מלהכיל את כל מה שיש לו . אללה יודע שהם במצב טוב . נראה כמה תשלם עבורם ? " סלמאן בחן היטב בעיניו החדות, מה ערך הסחורה שהוצעה לו, אך לא אחד כמוהו יפגין התלהבות ושביעות רצון . "לא אחותי, סחורה כזו מקומה בפח האשפה", ענה לה ונטל את השק כמתכונן ללכת . "חשבתי שיש לך משהו ראוי למכירה" אמר סלמאן "בעלך, שאללה יאריך ימיו, השתמש בהם עד שהפכם לסמרטוטים בלים ואין חפץ בהם יותר ! יודעת את, יא אחותי, שאני קונה בגדים, שעניים יוכלו ללובשם למשך כמה חודשים לפחות, ומה יעשו בזבל הזה ? " הפטיר סלמאן . "את...
אל הספר