שאלה של כבוד 63 את הבניין . אנשי המשמר שהבחינו בו יוצאי התכוננו ללוכדו, אד בינו שוב דחפם הצידה והפעם הרעיף עליהם ממיטב מלאי הקללות שבאמתחתו, ועזב את המקום, כשפיות חיילי המשמר היו פעורים מתמיהה . בינו חזר לשכונה, כשחיוך רחב נסוךעל פניו . יהודי הקהילה שציפו לו בכליון עיניים, התאספו מסביבו וכרו אוזניהם לשמוע את אשר קרהו . "לא אסתיר מכם, רבותי כרטיס הכניסה ללשכת אל-פריק עלה לי חמישים לירות זהב" . "חמישים לירות זהב ? " תמהו הסובבים אותו "בבת אחת ,ללא היסוס ? לא ערערת על גובה הסכום ? " למה לא ביקשת שישחררך בכלל, האין מראך מסביר את מצבך ? " הוסיפו ושאלוהו . "לא", אמר בינו, בקול בוטח "הוא אפילו לא קבע את הסכום שהיה עליי לשלם . אני קבעתי ושילמתי וחסכתי ממני את דרך היסורים של אנשיו . בראש מורם נכנסתי וכך גם יצאתי מלפני אל- פריק . כל זמן שאפשר לקנות את הכבוד בכסף ויש באפשרותי לשלם, אעשה זאת . מה יועיל הונו העצום של אל-סבונ'צי ( אחד מגבירי המוסלמים ) לאחר שהושפל עד עפר ? ! אני, זכיתי זכייה גדולה בשמירה על כבורי מרמיסה וזה עלה לי חמישים לירות זהב" הפטיר בינו . "זהו בינו" שוחחו האנשים . "גם כאן הוא ...
אל הספר