בעיר שני האביבים 52 בתקופת שלטונם של העותומנים בעירק, נהגו לגייס לעבודות כפייה ( סכרה ) כל ציבור של אנשים שהיה נחוץ להם לעבודה, כשפקד אסון טבע את העיר . קריאה של הוואלי, או המושל בעת התפילה במסגד או באמצעות כרוז שעבר ברחובות העיר, הייתה מספקת כדי להזעיק את ההמונים ליציאה לכל עבודה שנדרשה מהם . עבודת הכפייה לא הייתה מהתענוגות הגדולים ומי שיכול היה להשתמט ממנה בכל דרך שהיא, ניצל מעבודת פרך, אשר לא פעם, הייתה כרוכה בסכנת נפשות . ליהודים, לא תמיד הייתה אפשרות להשתמט, והעבודה, שהוטלה עליהם הייתה כפולה ומכופלת . מפני שרובם לא היו אמונים על עבודת כפיים, קשתה עליהם העבודה פי כמה . אותו רץ, שבא לראש הקהילה בשם הוואלי וציווהו על גיוס האנשים, הגיע כשעה לפני בדיקת חמץ, בערב שלפני ליל הסדר, וגרם לדאגה רבה בקרב היהודים, שהשביתה את שמחת החג . התכונה בשכונה רפתה, העבודה לקראת החג שבתה, וההכנות נעשו בעצלתיים . כל אותו לילה נדדה שינה מעיני כולם והשכם בבקר יצאו מאות גברים יהודים לבושים בגדי חול כדי למלא אחרי הוראת הוואלי "אכן ההגדה של פסח חוזרת על עצמה" שוחחו ביניהם . ימי פיתום ורעמסס, כשבני ישראל עבדו ל...
אל הספר