בעיר שני האביבים 26 כמצופה , הגיע באותו שבוע השליח האשכנזי, שהיה יהודי קשיש וזקן לבן גדול מימדים עיטר את פניו . לבוש היה בקפידה קפוטה שחורה ולראשו חבש שטריימל וכל הופעתו אמרה הוד והדר . השליח, שהגיע בהליכה לשכונת היהודים, נשא בידו מזוודה קטנה, ומששאל איה מקום ראש הקהילה, הדריכוהו לביתו . הלה, מבלי להרבות איתו שיחה, שלחו לביתו של משה ראובן שובי עד שיוחלט מה ייעשה איתו . בבואו לבית מארחו, נודע לו על דבר האזהרה של כולל הספרדים ועל התסיסה שנוצרה בקרב הקהילה . "שב נא בביתי כאוות נפשך" אמר המארח "אכול ושתה, וכשתלך אתן בידךכספים, שיספיקו לך . אך, למען השם, אל נא תביא לידי מחלוקת ושנאת אחים בקהילתנו . עדה ממושמעת אנחנו ועלינו לציית להוראות הכולל שאליו אנו מסונפים . אל נא תבקש נדבות מיהודי מוס’ול ולך לדרכך לשלום והאלוהים יהא בעזרתך”, אמר משה ראובן, שידוע היה כאיש נדיב ואוהב שלום . “מודה אני לך מקרב לב, ומוקיר את טוב לבך . דבריך דברי אלוהים חיים המה ואעשה כפי שתורה לי, אך אנא ממך, יהודי קשיש אנוכי ועייף מתלאות הדרך, הרשה נא לי לנוח שבוע או שבועיים ולאחר מכן אשוב לביתי” התחנן השליח . השליח הספרדי...
אל הספר