בעיר שני האביבים 18 שמחה מעולם לא ענתה לו, לכל היותר היא חשפה חיוך קל מבעד לרעלתה השקופה, דבר שהיה שווה עבורו ממון רב . הפער בין השניים היה גדול לאין שיעור ובמושגים של הימים ההם לא הייתה כל אפשרות לגשר עליו . החלטתו של ששון הייתה נחושה לשאת לו את שמחה לאישה שתהיה אם לילדיו . בדמיונו הפרוע סילק את כל המכשולים שהיו בדרכו וגמר אומר לגשת בעצמו לאביה ולבקש את ידה ובאם לא ישעה לבקשתו – ישאנה, על אפו ועל חמתו בצורה שלא תנעם לו . חבריו השתדלו להניאו מהחלטתו ועשו כל שביכולתם כדי להצניחו מהעננים שחי בהם, לקרקע המוצקה של המציאות של הקהילה המצלאוית . אך הוא נשאר בשלו "חיי אינם שוים אפילו קליפת שום" נהג לומר להם "אם מישהו אחר ישאנה מלבדי" . פעם הגיעו לששון שמועות על צעיר, בן למשפחה אמידה, שניסה את מזלו ושיגר משלחת להוריה לבקש את ידה . בשומעו, בערה חמתו בקרבו, בלי אומר ודברים נטל סכין וניגש לאבי הנער, הניחה על דלפק חנותו ופסק במילים קצרות שאם לא ירפה מהנערה – דם יישפך ! האב הבין היטב שאין לששון מה להפסיד ודעתו הייתה נחושה לנקום את נקמתו, ענהו בדברי נועם, שבנו יוותר על הנערה למענו ויותר לא ינסה לבקש ...
אל הספר