115 | זִקנה הערבי, וזה בהחלט יותר פיקנטי, אך ייזכרו גם מאמציו להטיל שוויוניות בין תלמידיו מעדות שונות . העשור האחרון בחייו של אורי לא תמיד היטיב עמו . בריאותו לא שפרה, מה שהרחיק ר ישע ; מוקיריואותו ממעגל החיים במשק ומעיסוקיו השוטפים . הוא לא נותר חס וידידיו חשו לסייע בנפש חפצה, והוא לא סירב . אגב כך המשיכו ללמוד ממנו, והפעם לא על צמחים חדשים אלא על חברים ישנים . לוי גבעון : בסוף ימיו של אורי יצא לי הרבה, באמת הרבה, לקחת אותו לטיפולים בבית נות שלו הואחולים וגם לבקר אותו בבית חולים בעפולה . בשנים האחרו ביקש ממני לנסוע איתו לבקר חברים במרחב, אם זה בבית אלפא ואם זה במעוז חיים, בירדנה ובית יוסף ובלפוריה ובעפולה, והייתי עושה את זה בשמחה וברצון . אני הייתי בשקט, והוא היה בא לביקור ושם מספרים יתו פעםזיכרונות ומקבלים אותו בכל הכבוד והאהבה . אני זוכר שנסעתי א לאדם מבוגר בבית סיעודי, והוא אמר, "מה, אורי ? עד אליי באת ? " ואורי - השיב : "כל עוד שיש לי כוח לבקר ולפגוש חברים שלי אז אני אבוא" . אט אט אורי הידרדר, ירד . ואכן, משגברה בדידותו הוא לא היסס להיעזר אף יותר בתלמידיו : 'תסיעו אותי' . לאן ? – ...
אל הספר