65 | זיכרון הקרבות המדממים בנגב חורין הזכיר בדבריו את נס חנוכה והשווה את גיבורי המכבים לגיבורי משלט , שלחמו מעטים מול רבים בחירוף נפש ובהקרבה עילאית, והכו באויב 86 מרה . הגדוד מילא בהצלחה גדולה את המשימה שהוטלה עליומכה גדולה ו 133 ] . . . [ אחד הנופלים בקרב זה היה הסמג"ד הנערץ עמנואל ברשי מניר דוד, מי שלמיטב ידיעתנו הביא את אורי לתפקידיו בגדוד . סוּפר שעם היוודע דבר נפילתו, קרא אורי 134 במר נפשו : "מי ייתן מותי תחתיו" . גם אם לא הרבו לדבר על הקרב, הזיכרון לא הרפה מהלוחמים הוותיקים, כביכול ניצק לאיזושהי תבנית של אחוות לוחמים, קשר ידוע של דם ואש ותמרות עשן המתאבכות ומזכירות . מיכה אמיר, בנו של יצחק אמיר מעין הנצי"ב, סיפר על הומור מיוחד שהגה יצחק אמיר, וזה שזור בסיפור מיוחד על טיולאורי ) המורה ; להלן ( כלפי צאצאיו של מזרח הגלבוע ) מול - מורייר ) כך נכתב ; צריך להיות אלמע'יר ( שבדרום - לכפר אל מלכישוע ( . במהלך הטיול הגיעו אורי והמטיילים הצעירים, ביניהם בנו של יצחק אמיר, לכיפה גבוהה טופוגרפית, וממנה, בהבזקי מראה, אותת אורי למבנה הגבוה בהודעה על בואם של ילדי הכיתה . כשהגיעו, התבקש טקס שגרתי ...
אל הספר