27 | במחיצת כלבי השמירה לעדר . כל הערבים הבחינו בי ובכלב התחילו להתרוצץ . שחררתי את הכלב והוא ניגש כמובן לערבי שהיה בין הכבשים ממש ] . . . [ הלז הפיל מיד את והרים את ידיו . כמובן שהוא קיבל אתהפעמון שבינתיים הוא הספיק לחתוך המגיע לו, ולא נתתי לכלב לנשוך אותו, כי רציתי רק שיבהיל אותו, וזה הוא עשה בנאמנות ] . . . [ גם אם הגדרת סיפור זה כתיאור תרומתו של 'שד' למפעל הציוני בעמק בית שאן תלקה לא של אורי . ישמה, לא נמעיט בערכו, וכמובן, אין זו תרומתו של 'שד', א - בהגזמת יהודים בעמק של אז, כל סכסוך פעוט יכול היה - לזכור כי בתסבוכת של יחסי ערבים לצאת משליטה ולהיגרר לתגרה אלימה ולשפיכות דמים, ובנסיבות האלה, ואורי הבין זאת היטב, 'הטלת האשמה' על הכלב יכולה לסייע כ'טקטיקת יציאה' מהעימות מקום, לא זלזל בקטנות . מבחינתו דנדון הפעמון הזה,כשהוא עודנו באיבו . אורי, מכל יום, - וגם הוא בין 'גיבורי' סיפורנו ייחשב, השמיע קול אזהרה ; בשכנות ובחיי היום ויתור על הפכים הקטנים יכול להתפרש כגילוי חולשה, וחולשות שכאלה נוטות ן אלו, הואלהצטבר למסות קריטיות, ואידך זיל גמור . ועוד על דרכו של אורי בכגו בהחלט רצה שהצדק יירא...
אל הספר