184 דב לויןÈϘÂËÓ¯˘˙ כאשר זו הייתה עדיין מדינה עצמאית והפעילות הציונית נמשכה בּה כרגיל . בּבוֹאה אלינו לקוֹבנה כפליטת מלחמה מאזורי פולין הכבושים בידי הסובייטים, היא סיפרה לנו שלאור ניסיונה שם, גם כאן בליטא תיאסֵר בוודאי כל פעילות ציונית, אם וכאשר הסובייטים יגיעו גם לכאן . ואמנם כך זה קרה גם אצלנו . חלק מאיתנו המשיך לפעול במחתרת, אך למרבית הצער גם הלימודים בעברית נאסרו וכך מצאתי את עצמי בבי"ס תיכון 'שלוםײַעליכם', בו התקיימו הלימודים ביידיש, שהרי שפה זו הייתה עדיין מקוּבּלת ע"י המשטר הסוֹבייטי ונוּצלה על ידו כמכשיר תעמוּלתי בקרב היהודים ואילו השפה העברית הייתה מזוהה עם הציונות, המנוגדת בעליל לאידיאולוגיה הקומוניסטית . כל זאת ידעתי היטב ואף על פי כן קשה מאוד היה לי להַשלים שעלי להמשיך וללמוד בשפה אחרת באותו בּניַין שבּוֹ שכנה לתפארת במשך שנים הגימנסיה העברית . אין תימה שהייתי מתגנב בלילות למחסן בו נגנזו הספרים בעברית, בוחר לי את מיטב היצירות של גדולי הספרות ומבריח אותם הביתה . לימים נודע לי שלא מעט מהתלמידים הוותיקים של הגימנסיה נהגו ככה ולפחות אחד מהם נעצר בידי השלטונות כתוצאה מהלשנת חברי ה'קוֹמסוֹמוֹל...
אל הספר