מארבעה יוצא אחד: על המשותף ליקל, הילברג וגולדהגן ועל ייחודו של כריסטופר בראונינג

72 עמוס גולדברגÈϘÂËÓ¯˘˙ נתפשת כמובנת מאליה, ומשום כך נדמה, כי שאלות היסטוריוגרפיות כבדות משקל העוסקות בהשמדת היהודים מן הפרספקטיבה של הנאציזם והמדינה הנאצית, ואשר נוגעות לאופן שבו התאפשר ביצועו של 'הפתרון הסופי’, לא מעניינות את הציבור בארץ . משום כך כמעט ואין ביטוי לעמדות המבקשות להסביר, ולו באופן חלקי, את רצח היהודים מתוך הקשרים אחרים כמו הפוליקרטיה הנאצית וריב הסמכויות בתוכה, המודרניזם והטכנולוגיה המודרנית, מבנה החברה המודרנית, חולשתה של האישיות המוסרית אל מול לחצים חברתיים וסמכות טוטליטרית או אף מאבקים פוליטיים ואידיאולוגיים שאינם קשורים ישירות ליהודים . טענות ומחקרים ביחס ל’פתרון הסופי’ אשר לא העמידו את הכוונה האידיאולוגית האנטישמית במרכז הסברם כמעט ולא זכו להישמע בשיח הציבורי בארץ . למעשה, גם קולם בתוך האקדמיה הישראלית אינו חזק במיוחד ומעטים המחקרים הנכתבים בה העוסקים במדינה הנאצית, ולא 3 יש בתופעה זו כדי להפתיע, שהרי שאלות אלה ניצבות בלבכל שכן מהיבטים אלו . לבה של הבנת השואה כאירוע היסטורי, וההשלכות הפוליטיות והאתיות שיש להן על הזהות המערבית ואף היהודית בימינו, הן כבדות משקל . ...  אל הספר