ÈϘÂËÓ¯˘˙ דפוס זיכרון יהודי 129 פנקסים וספרי 'יזכור' — לזכר קרבנות השואה כבר תוך כדי מלחמת העולם השנייה היו יהודים שראו בהנצחת מאורעותיה, את משימתם החשובה במאבק על חיי העם ועל הבטחת עתידו . היסטוריונים כעמנואל רינגלבלום וארכיון 'עונג שבת' שהקים בגטו ורשה, או הארכיון המחתרתי בגטו 16 ולצידם אנשים רבים אחרים,ביאליסטוק, שהקימו צבי מרסיק ומרדכי טננבוים הבינו את החשיבות העצומה של רישום יומנים ושל תיעוד קורותיהם, למען הדורות 17 רצון אדיר לספר — לכתוב — להשאיר עדות, איפיין את תחושות הניצולים,הבאים . אך העולם שעמו היה עליהם להתמודד מעתה, גזר על רבים מהם אלם . על הדילמה הזו, בין הצורך לתעד ולספר את חוויות השואה, לבין השיתוק והאלם, שכפתה על הניצולים ההכרה כי אי אפשר למסור, וגם לא מוסרי ) בעקבות אדורנו ( לספר אותן, יש מקום למאמר נפרד . ברור, כי ספרי 'יזכור' לקהילות שחרבו בשואה הם תשובה לצורך לרשום ולתעד, וזאת על אף הקושי ולמרות חסרונן של תעודות . ייתכן שניתן לקשור בין מצווה זו לבין הקביעה של בובר, כי הזיכרון הוא העיקרון 18 המחוקק, הבונה ומכונן את הזהות היהודית, ולכן העם היהודי הינו 'עדת זיכרון' ....
אל הספר